הטור של ענת

זהו. מהיום הילד שלי הוא יהודי לכל דבר. אמא שלו יהודייה, מה שעושה אותו יהודי ועכשיו זה גם טבוע בבשר: עשינו ברית! טקס הברית (או במילים אחרות טראומה לאמא לכל החיים) עבר בשקט יחסית. להמשך...

פוסט 2
ברית עולם

זהו. מהיום הילד שלי הוא יהודי לכל דבר. אמא שלו יהודייה, מה שעושה אותו יהודי (לא?) ועכשיו זה גם טבוע בבשר: עשינו ברית!
טקס הברית (או במילים אחרות טראומה לאמא לכל החיים) עבר בשקט יחסית (או במילים אחרות היה רגע שבו לא הייתה טראומה לילד אלא רק לאמא), בפורום מצומצם ביותר (או במילים אחרות אף אחד לא שר ושמח בזמן שהילד סבל) ובסביבה סטרילית (או במילים אחרות - במקום להוציא יאמבה כסף על אוכל סוג ד' לאורחים הוצאנו אותו על הבולבול של הילד).

יום או יומיים לפני הברית התחילו לי כבר כאבי בטן. אני לא ממש מסכימה עם הנושא הזה של ברית מילה. זה לא אומר לי כלום מבחינת דת וגם לא מבחינה רפואית. אני חושבת שבמידה ומתפתחת בעיה כלשהי, אז צריך לטפל בה, כשהאדם כבר בוגר ומסוגל להחליט בעצמו מה הוא רוצה. לקחת תינוק קטן וחסר ישע, שלא יודע מה נופל עליו ולהעביר אותו את כל התסבוכת הזו, רק בגלל שהוא לא מסוגל למחות, לא נראה לי בכלל. אבל מסורת היא מסורת, ובעל שומר מסורת הוא בעל שומר מסורת, ואפילו לא עלה על דעתי להעלות את נושא השלילה. אז בלעתי את הצפרדע, תוך כדי שכנועים אבסורדיים שזה יותר "בריא" לעתיד.

את דר' גונן שיגעתי כבר יומיים לפני שהגענו לקליניקה שלו. הוא הרגיע אותי בקשר להכל (במיוחד בנוגע לעובדה שאני לא האמא ההיסטרית היחידה שנופלת עליו). התאספנו לפני הקליניקה שלו ביום שישי בבוקר לביצוע הטקס. הילדון שלי בכה רק בדקירה הראשונה של זריקת ההרדמה והברית כולה עברה בשקט מופתי מצידו. קיבלנו הוראות מדויקות מה צריך להיות ומה לא צריך להיות, כיצד יש לנהוג בימים הבאים עם העולל שנמהל וגם כמה מילות הרגעה. אולם לחינה בירושלים

כמובן שבשנייה שיצאנו משם ונכנסנו לרכב הפספוס התחיל לבכות בהיסטריה שלא נשמעה עד כה. לא חיכיתי שתסתיים הנסיעה, צפצפתי על כל החוקים והשוטרים יחד ולקחתי אותו להנקה שתרגיע אותו קצת. אני רוצה לראות את השוטר שישמע על הכריתה הטרייה ולא ייתן לי להרגיע את הקטנטן, העדין, החמוד והטהור שלי. 
בבית נמשכו זעקות השבר. לא חיכיתי יותר מדי ונתתי לו אקמולי להרגעת הרוחות. בזה הגיעה לסיומה הטרגדיה, ועד היום שקט לכוחותינו בגיזרה.

ביום שלמחרת הייתי בברית של תינוק אחר. ברית כמו של פעם, עם מוהל (לא מנתח). אחד כזה שבא עם גרביונים לבנים ומכנסיים שחורים עד הברכיים, וסט סכינים מהודר, ושר שירים בזמן הברית, כאילו הוא באמצע מקלחת טובה, ומצרף את כולם אליו בשירה כאילו הוא שרל'ה שרון. הילד צרח, הקהל שר והשתלהב ואני התכווצתי עם הילדה שלי בחדר הסמוך, לא מעיזה לצאת. אימו של אותו פעוט הייתה לבנה כמו סדין כשיצאתי לחזק אותה קצת. גם הילדון הזה נרגע בסופו של דבר ולכולם שלום! קייטרינג אסאדו

העדפתי את הברית השקטה והמצומצמת שבחרתי לעשות והבנתי עד כמה הבחירה שלי הייתה נכונה. בשבילי, ובשביל הילד שלי לפחות.

אז פתחנו את השנה החדשה עם חתיכת בשר אחת פחות ועם כמה שעות של גזים יותר. זה אומר משהו לגבי המשך השנה? לא בטוח....

גיהוץ באילת